רשומות פופולריות

יום רביעי, 13 ביולי 2011

לדוג דגים או לפתוח עסק?




מכירים את הבדיחה על איש העסקים שהולך בסוף שבוע לטייל בים ופוגש את הדייג?
הוא שואל את הדייג: "מה אתה עושה?"
"דג דגים"
"למה לך? בוא תעבוד אצלי?"
"בשביל מה?"
"אני אשלם לך הרבה כסף ותוכל לפתוח עסק משלך"
"בשביל מה?"
"כי אז תרוויח הרבה כסף ותוכל לקנות הרבה בתים"
"בשביל מה?"
"כי אז תוכל להשכיר אותם ולהרוויח עוד כסף"
"בשביל מה?"
"בכסף שתרוויח מהשכרת הבתים תוכל לקנות חברת תעופה"
"בשביל מה?"
"להסיע אנשים ברחבי העולם תמורת כסף"
"בשביל מה?"
"כי כשתהיה כל כך עשיר תוכל לפרוש"
"ומה אני אעשה?"
"תוכל לשבת על שפת האגם ולדוג דגים בשקט"
לא זוכרת אם הבדיחה מסתיימת במשפט של הדייג: "נו? אבל זה הרי מה שאני עושה היום – לא?" או שזה מובן מהבדיחה עצמה. גם לא יודעת אם סיפרתי את ה"בדיחה" בצורה כל כך מוצלחת, אבל לפעמים זו היתה ההרגשה שלי במפגש הראשון במט"י חדרה בקורס "יזמות עסק" בפרק על "מטרות וחזון עסקי".
כל אחד התבקש להגיד מה הוא רוצה לעשות ובשביל מה. המנחה לא שקטה ולא נחה עד שהדובר שנשאל לא הגיע לתשובה שממנה אי אפשר ללכת הלאה. מעט מהתשובות ה"סופיות" היו:
"כי אני רוצה שאנשים יהנו", "כי זה יביא לי סיפוק עילאי", "כי אני מאמין שצריך להביא טוב לעולם" וכו'.
כשאנשים הגיעו לשלב של אני רוצה שהעסק יצליח כדי "שאוכל לעשות חיים טובים", "כדי שאוכל להתפנות לזמן עם המשפחה", "כדי שיהיו לי מיליונים ואוכל לעשות מה בראש שלי" - רק אז היא הפסיקה לשאול "בשביל מה?".
וזה נראה לי בעייתי מאוד.
כן. עסק צריך להרוויח. הוא צריך להחזיק את עצמו. הוא צריך להחזיק את הבעלים שלו. אבל הוא יצליח רק אם יש בו משהו בתוך עצמו. אם להצלחה של העסק יש הצדקה בפני עצמה ולא בשביל משהו אחר. כי אם רוצים משהו אחר – יש בוודאי המון דברים שאפשר לעשות כדי להשיג את המשהו האחר הזה.
ג., לדוגמא, דיבר על כך שיש לו נכסים והוא רוצה לבנות עליהם משהו כדי שהוא יוכל להתפנות לתחביבים שלו ולמשפחה. אם כך – שיקח נכס אחד, ימכור אותו, ישים את הכסף בבורסה, יחיה מהריבית ואז יהיה לו המון פנאי. הרי ברגע שהוא יתחיל עסק – הוא יבלע בתוך העסק ולא יהיה לו רגע פנאי לא למשפחה ולא לתחביבים. ועד שהעסק יניב את אותם פירות שהוא רוצה – הוא כבר יהיה זקן ולא יוכל להינות מהכסף הזה.
כשאמרתי שאני רוצה שיקרה משהו  משמעותי כתוצאה מהעסק שלי, והמשהו הזה הוא לא "כסף" רצו לתלות אותי. "לא! עסק צריך להרוויח כסף".
נכון – עסק  צריך להרוויח כסף – אבל הוא לא יחיה לעד אם זו תהיה המטרה העיקרית והיחידה שלו.
אז מה אני רוצה מהעסק שלי?
הנה כמה דברים שכתבתי וחשבתי בימים האחרונים. וככל שהעזתי לחשוב יותר – החזון תפח:
בכנס התמקדות נרשמתי לסדנא שמעבירה דיתה גרה – "התמקדות בעסקים". התבקשנו לענות על השאלה (שמאוד מוצאה חן בעיני):"מה אני נותן/ת לעולם דרך העשייה שלי". התשובה שלי היתה (אני מעתיקה לכאן את מה שכתבתי על הדף שהבאתי חזרה מהכנס לאחר שבקושי הצלחתי לפענח את כתב היד הנוראי שלי): "לאפשר לאנשים להיפגש עם יוצרים, אמנים, יזמים ומטפלים - כדי לקבל שאר רוח. ליוצרים - לאפשר להם להגדיל את ההכנסה ההכנסה שלהם כדי שיוכלו להמשיך ליצור".
בשיחת ההתמקדות שערך לי השותף שלי לסדנא אמרתי עוד:
"לאפשר לאנשים להעיז, ליזום, להיות "בשארוח", לממש חלומות".
וגם: "לגרום לאנשים שיש בהם ניצוץ  של רצון או  צורך ביצירה להיפגש עם שאר רוח ויצירתיות. לאפשר להם להיפגש עם אומנים, יוצרים ויזמים שמביאים לידי ביטוי מעשי את שאר הרוח שבהם".

בשלב אחר אנחנו מתבקשים לחשוב על אדם שאנחנו מעריצים ולרום את התכונות שאנחנו רואים באותו אדם.
אחרי כמה שניות של מחשבה הגעתי אל הילה ואייל כגן וכתבתי: "העזה, שבירת מוסכמות, התמדה, הקשבה לעצמם. תמיכה הדדית".
ואז אמרה המנחה: "כל מה שרשמתם על אותו אדם – אילו הן למעשה התכונות שלכם. בחרתם באותו אדם כי הוא משקף לכם את אותן תכונות שחשובות לכם בכם".
וזה משמח אותי מאוד – כי אם אצליח אני להוציא מהכוח אל הפועל את אותן תכונות – יש סיכוי גדול מאוד שהעסק אכן יצליח.

 אז זה מה שכתבתי בחזון של העסק שלי כשיעורי בית לשיעור מס. 1 בקורס של מט"י:
"להפגיש קהל מחוץ לפרדס חנה ובתוכה עם אמנים, יוצרים, ויזמים תמורת תשלום. לאפשר למבקרים להציץ אל העולם הפנימי של אותם אמנים ויזמים ולגרום להם לרכוש מוצרים של היזמים ולספר עליהם לאחרים (לשווק אותם).
במקביל - לאפשר לאמנים, יזמים ויוצרים מפ"ח כרכור להרוויח מעבודתם ולשחרר אותם מהצורך לעסוק בשיווק של עצמם. לשווק אותם לקהל הרחב.
לגרום לקהל חויה רוחנית.
לשפר את הרווחה הכלכלית של אמנים ויזמים בפ"ח והסביבה.
להיות גורם משמעותי בפרדס חנה-כרכור שמסייע לאמנים ויזמים להתפרנס בכבוד מעבודת היצירה שלהם".

ולפנות בוקר המשכתי להעיז ולחלום:
לשים את פרדס חנה כרכור על המפה התיירותית בארץ.
לאפשר לקהל הרחב להיפגש עם "הסיפורים" של אמנים ויזמים ולשאוב מהם השראה.
לגרום לכך שאנשים שמטיילים ירצו לעצור בפרדס חנה לשעתיים שלוש כדי לעשות סדנת יצירה כלשהי, לשוחח עם אמן, לפגוש יוצר ויזם ובסופו של דבר לרכוש מתוצרתו.

בסיום המפגש הראשון שהתקיים לפני שבועיים (אה, הגיעו בסוף 5 אנשים, פחות ממה שרציתי יותר ממה שחלמתי) – ח. קנתה אצל הילה שתי כריות. בשיחה שהיתה לי אחר כך עם הילה ואייל סיפרה הילה שח. אמרה לה: "אני לא זקוקה לכריות בבית. יש לי  מספיק. אבל אני רוצה אותן אצלי כדי שבכל פעם שאראה אותן – אזכר בך"!
לשם אני רוצה להגיע: שאנשים ירצו להכניס הביתה את שאר הרוח שהם יקבלו מהאמנים והיזמים שהם יפגשו ויחפשו דרך לשמר אצלם את אותו "וואוו" שהם יחוו במפגש איתם.

בשיטוט באינטרנט מצאתי לגמרי במקרה את החזון הבא של פיסטוק אומנים:
"מדי שנה מושכת אליה העיר המיוחדת הזו מאות מוסיקאים עם חלום. אנשים עם ניצוץ של תקווה בעיניהם ושאיפות להגשמה עצמית ותהילה. זה עשרות שנים שתל אביב מזוהה כמרכז תרבותי חשוב, שלו מקבילות רבות ברחבי העולם. אולם, העיר שוקקת החיים הזו, שהפעילות התרבותית בה ענפה כל כך, מעולם לא זכתה להתגאות בפסטיבל מוסיקה משלה שיעניק במה לכל הכישרונות השוטפים את רחובותיה הסואנים.

בעוד שתחומי אמנות אחרים, חשובים ומקוריים לא פחות, זוכים ליהנות מתמיכה ממסדית סדירה, ענף המוסיקה נדחק אל שולי המודעות הציבורית ואל הפעילות הפרטית והלא מתגמלת בעליל. לכן, לאחר שנים ארוכות של פעילות מבורכת ופורצת גבולות בתחום, שמנו לנו למטרה להקים את פסטיבל תל אביב הראשון למוסיקה. פסטיבל שלצד ההופעות הרבות והמגוונות בו יישא את הזעקה לשינוי ויהווה את הצעד הראשון לקראת עתיד מוסיקלי טוב ועשיר יותר.

אנחנו שואפים לחולל מהפכה של ממש בעיניהם של מקבלי ההחלטות וקובעי אופן חלוקת המשאבים הממסדיים. אנחנו שואפים לייצר מציאות שבה חדרי חזרות, אולפני הקלטות ומועדונים יזכו להקלה בתשלומי ארנונה וקבלת רישיונות עסק ולא ירגישו את השלשלאות הכלכליות הכובלות אותם. אנחנו רוצים להעניק מקום ליצירה המגוונת והעכשווית הקורמת עור וגידים בכל רגע נתון בעיר הזו וליצור הפקות מקור ייחודיות, לצד מופעים שיוקירו את העבר המוסיקלי המקומי ואת סמלי התרבות של עולם המוסיקה הישראלי.

בד בבד, אנו פותחים את דלתנו גם למופעים מיוחדים מחו"ל, לחיבורים בין מוסיקאים מהעולם למוסיקאים ישראלים אשר יובילו אותנו בשנים הבאות להפוך לעיר מוסיקה בינלאומית.

אודי דבוש וניצן זעירא"

זה חזון שאני יכולה לשאוב ממנו שאר רוח.


והשאלה הבאה שתשאל אותי מנחת הקורס תהיה: ואיך תעשי את זה??
אז הנה כמה תשובות ראשוניות:
לפתח דרכי שיווק שיגרו אנשים  להגיע למפגשים עם אומנים ויזמים.
למצא דרך שבה כל אומן יהיה מסומן בדרך כלשהי (שילוט, סימון על מפה איטראקטיבית, שימוש באייפונים וסימון המיקום שלהם) כדי שכל מי שיגיע לאזור יוכל לאתר אותו בקלות וידע ש"כאן יש אומן שאפשר לדבר איתו".
ללמד את האומנים והיזמים איך לספר את הסיפור שלהם כך שתיווצר חוויה אותנטית אצל המבקרים.
להוזיל את עלויות הפרסום והשיווק על ידי כך שכל אחד (הן המבקרים והן האומנים) ישלם מעט כסף בעבור השירות שיקבל  – אבל ביחד יצטבר סכום נאה שיאפשר לשווק היטב את המיזם, את המקום ואת אנשיו. לצורך כך יש לאחד הרבה אומנים ויזמים תחת קורת גג אחת.
להיעזר בכל אפשרויות הפרסום החינמיות כמו "מקום טוב" "לאן הערב", פורומים של פרדס חנה-כרכור, פייסבוק ועוד.
להיעזר באומנים והיזמים עצמם כדי להביא את המבקרים (כפי שנעשה באירועי "אומנים במושבה". העובדה שכל אחד משווק את היום הזה – מביאה המון מבקרים לאירוע).  
להיעזר בדרכי השיווק של האומנים והיזמים כדי לשווק את המיזם עצמו (למשל – על ידי שיתוף בפייסבוק, באתרי האינטרנט שלהם וכו').
להיות המתווכת בין האומנים והיזמים לבין נותני שירותי שיווק שונים – על מנת להוזיל עלויות שיווק.
לצרף כמה שיותר אמנים ויזמים למיזם בעלות נמוכה לכל אחד מהם.
להתחבר למקומות עבודה כדי להביא קבוצות גדולות של מבקרים.
להתחבר לשותפויות באזור שיכולות להיות קשורות למיזם. (למשל – בעלי צימרים, מסעדות, ועוד).
למצא דרך לקדם תפיסה ומימוש של תיירות בפרדס חנה – עם האומנים עצמם, עם המועצה, עם גורמים נוספים בקהילה.
להמשיך ללמוד ולהתמקצע!!!

‏13/07/2011

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה