אז זהו. כמעט הכל מוכן. הכיסאות מסודרים בעיגול, הרצפה נוגבה וגם האבק, השלטים ניתלו והנפש מצפה.
החלטתי שיגיעו 15 איש! מאין האמונה?
בשבוע שעבר, בפגישת פל"א נתנה ענת לביא הדרכה. היא דיברה על "כוונה". כשרוצים משהו – צריך להתכוון אליו. להחליט שהוא יקרה. מכירים את זה עם החניה? אם תחליטו שתמצאו חניה – אתם תמצאו. בדיוק מישהו יצא, הרחוב יהיה ריק, או סתם ישאר מקום פנוי.
שלשום נפגשתי עם הדס. ככה לכוס קפה תחת עץ הפקאן, להחלפת חויות ולבדיקת שיתופי פעולה עתידיים. הדס קוראת בקלפים, נומרולוגית, ומאמנת אישית. עכשיו היא לומדת קריאה בכף יד. לקחה את ידי בידה והתבוננה. קיפלה את הבוהן כלפי המרכז שכל הקווים יבלטו. ובישרה לי:
"תהיה לך הצלחה. הנה הקו הזה מתחיל כאן וממשיך. והוא מסמן שעכשיו, בגיל הזה את תצליחי. תגידי" היא שואלת אותי "את לא מקבלת מסרים? "
"איזה מסרים?"
"מסרים מיסטיים."
"לא. לא נראה לי"
"כי יש לך אינטואיציה מאוד מפותחת. תקשיבי לה".
ואז אני מספרת לה מה כתבתי ל"הקוראות בקפה" של מגזין "קפה": "החלום הבא: בעוד שלוש עד חמש שנים, לאחר שהמיזם יתפוס תאוצה, למכור אותו. להקדיש חלק מהכסף שאקבל כדי לאסוף, למיין, לארגן, ולממן עריכה רצינית של כל הסיפורים והספרים שכתבתי ולעבד אחד מהם לתסריט שיוסף סידר ("הערת שוליים") יתחנן לביים אותו".
למחרת אני נפגשת עם י. הפגישה השבועית הקבועה שלנו. מטיילים, משוחחים ו... וכשהוא נוגע בי כל הגוף רועד. כאילו חשמל עובר בכל העצבים. אני לא עוצרת את עצמי. נותנת לזרמים לשטוף אותי עוד ועוד. מקווה שהם חוזרים בתגובה לאצבעות המטיילות על כתפי. אני משייכת את התחושות האלה להדס. לעוצמות שהיא פתחה בי. לנכונות שלי להקשיב לגוף ולאינטואיציה שמקננת בו. כמו גוזל שצריך להאכיל, לטפח ולתת לו לפרוח. והגוף שלי פורח....
אז היום יהיו 15 איש. ובפעם הבאה עוד ועוד. ובעוד חמש שנים – הסרט!
29/06/2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה