הפתעות

11.6.11

הבטחתי לכתוב אחת לשבוע לפחות מה קורה עם האתר.

תכננתי שבשבתות בבוקר זה יהיה הדבר הראשון שאעשה.

אבל כשקמתי....

צריך לענות על כל המיילים, להסתכל מה קורה בפייסבוק, לתקן שגיאות באתר שאר(ר)רוח,  להכין חומרים לישיבה ביום שני עם חברותי למחקר שהתחלנו לפני כמה שנים ומכינות אותו לפרסום, להכין כמה סלטים, לאכול, לשתות, להכין את המפגש אחר הצהריים עם המחותנים החדשים ו.. מן הון להון עכשיו כבר 14.30 ורק התחלתי לכתוב.

כל היום חשבתי "על מה אכתוב? כמה ראוי לחשוף פרטיות שלי ושל המשפחה וכמה להישאר ברמת פיתוח האתר? את מי באמת מעניין ה"קמתי 'תרחצתי 'תלבשתי?"

א.ר. כבר כתב לי שזה לא ממש מעניין אותו – אבל הוא בהחלט מתעניין בפעילויות לילדים קטנים. אולי בעתיד יצא מזה משהו.

ובכלל כל מיני תגובות מעניינות מגיעות. בעיקר מהפייסבוק.

יש כאלה שנעלבים כשאני כותבת להם מזל טוב על הקיר שלהם וגם שולחת הודעה פרטית ומספרת להם על המיזם.

למשל לא.מ. אני שולחת ברכת מזל טוב:

אני: מזל טוב ליום ההולדת.
הנה כמה רעיונות לפעילויות בפרדס חנה (בכל מיני אירועים):
אפיה של סבא וסבתא עם נכדים,
יצירת קישוטי קיר וגם תכשיטים
חיפוש... עטלפים
וקליעת סלים
רוצה לדעת איך??
פתח את הקישור לאתר שלי
שיהיה סוף שבוע נפלא וקיץ מרתק

א.מ: מה? פרסומת ליומהולדת? מאחי הפרדס חנאים? מעליב..

אני: למה? קודם כל שלחתי לך הודעה פרטית (ולא על הלוח שלך). שנית - מה ? אי אפשר לחגוג בפרדס חנה? את הכל אתה מכיר? אבל אם העלבתי אותך - אני מבקשת את סליחתך. ממש לא התכוונתי. ההפך הוא הנכון!

א.ר: שלום ורדה. אולי זו רגישות שלי, אבל הערבוב הזה בין יחסי חברות ואינטרס מסחרי, מפריע לי

אני: אז שוב סליחה. התכוונתי לטוב.

אבל יש גם אחרים.

ו.ר.ח., ציירת מפרדס חנה מתקשרת ומספרת שראתה את האתר והיא רוצה להצטרף למיזם

גם נאווה מגן שומרון רוצה להצטרף.

אני קובעת פגישות עם שתיהן.

חברתי אתי, שהיא ציירת ומורה לציור, וגם הבנות שלי – כולם אומרים שהאתר יפה. יש להם הערות לשיפורים אבל בסך הכל מחמיאות. וזה נהדר. ומחזק אותי.

ענת פז קוטלר שולחת לי הערה שאני צריכה לשפר את הפרופיל שלי כדי שיהיה קל למצא את דף העסק שלי. אני ממש לא מכירה אותה (חוץ מזה שהיא "חברה" שלי בפייסבוק). אנחנו מתכתבות והיא מנחה אותי איך לעשות את זה. נחמד – לא???

רוב הזמן אני בעננים. חושבת איך לשפר את המיזם, מתכננת רעיונות של שיתופי פעולה, בארטרים, קופונים, ומה לא. מנסה לחשוב מה יש לי לתת לאמנים ומה להם יש לתת לי. אף אחד לא רוצה להוציא כסף – אבל כולם רוצים להרוויח כסף. קצת קשה לרבע את המעגל ככה – אבל אני משתמשת בכלים שלמדתי בעבודה. למשל בקורס גישור. כשיש קונפליקט הרבה פעמים אפשר למצא פתרון במקום אחר מהיכן שמחפשים. לפעמים אנשים מבקשים כסף – אבל בסתר ליבם הם בעצם רוצים משהו אחר. בכל פגישה שלי עם אמנים ויוצרים אני מנסה לחשוב – מה הם באמת רוצים? מה יש לי לתת להם שהם לא יכולים להשיג לבד? או שהם לא רוצים לעסוק בו לבד? למשל, הרבה מהם לא רוצים להתעסק בשיווק. לא רוצים לשבת ליד המחשב והאינטרנט אלא ליד כן הציור או שולחן הצורפות. ואני? אני הרי מתה על זה. יכולה לשבת ימים ולילות מול המחשב, לשוטט, לכתוב, לגלוש, לענות, לקרא, לחפש רעיונתו חדשים. אז הנה – הם יכולים לתת לי תמונה ואני אתן להם שיווק. נראה אם זה יעבוד!

בתחילתה השבוע הייתי במופע של שלמה ארצי. פעם ראשונה שאני במופע שלו. ופעם שלישית בחיים שלי במופע בקיסריה. נהנית מאוד. אבל תוך כדי ההופעה שלו לא יכולה להפסיק לחשוב על המיזם החדש. ופתאום עולה חרדה. משהו לא ברור מציק. אני יודעת שזה לא כסף ולא חשש שהמיזם לא יצליח. אני יודעת שאם משקיעים זמן ואנרגיה, אם חושבים חיובי, אם לומדים כל הזמן ושומרים על ראש פתוח – משהו יקרה. אז מה זה הדבר הזה שמדאיג אותי ומציק לי? אחרי כמה דקות אני מצליחה לשכנע את עצמי שחבל לבזבז את זמן ההופעה של ארצי על דאגות ומחשבות לא קשורות ומצליחה שוב להתרכז ב"רוב הזמן את אשתי".

למחרת פגישה בתיאטרון "הדים". אני מנצלת את הקבוצה ומספרת להם מה קרה לי בהופעה. שאני לא מבינה מה מדאיג אותי בעצם.

תוך כמה דקות הם מעלים לי "החזרה". ואני המומה. איך הם ידעו? איך הם קלעו בדיוק למה שהרגשתי ולא הבנתי? מתוך ההחזרה שלהם קלטתי את התהליך שאני עוברת. את חידוש הזהות. משהו חדש ואחר להתחבר אליו. משהו שנותן משמעות עמוקה. לאחר שנתיים בפנסיה מצאתי לעצמי תחום שתופס את הגרון ומלהיב אותי. כשאני מספרת על המיזם העיניים שלי בורקות. כל מי שאני מדברת איתו נדבק בהתלהבות שלי ומשבח. אז מה יקרה אם זה יכשל? האם הזהות שלי תתפרק בגלל זה? סביר להניח שלא – אבל כנראה זו החרדה שעלתה מאי שמה. מעמקי הנשמה או התודעה.

אז תודה לכם חברי קבוצת הדים על התובנות שקיבלתי מכם בשני בערב. מי יתן וירבו כאלו.

וגם לכל המפרגנים בדפי הפייסבוק השונים. מחמם את הלב

שיהיה שבוע נפלא ומלא הרפתקאות חדשות.